האם חלום ההתעשרות מהערסל יכול להתגשם, ולמה בכלל יש לנו אותו?

אנחנו מתעוררים משנ”צ במלון, הטלפון משמיע את צליל ההתרעה של “יש לך מייל חדש” ואני באוטומט שואלת את בעלי: “מה מכרנו?”

“שני קורסים. ומישהו הזמין את כל ספרים שלנו” הוא עונה לי בחיוך.

“מדהים איך חופשות עושות טוב למכירות שלנו!” אנחנו צוחקים.

כן, התרחיש הזה קרה לי במציאות בשלל וריאציות, יותר פעמים מכפי שאוכל לזכור.

על פניו הגשמתי את החלום! מדי חודש העסק שלנו מכניס כמה אלפי שקלים חמודים מאוד מבלי שנשקיע בכך זמן או מאמץ.

ועכשיו ברשותכם, בואו נציץ אל מאחורי הקלעים של הפנטזיה:

כל קורס שלנו נהגה, נבנה, צולם, נערך, הועלה לפלטפורמת קורסים, ומופיע באתר (שנבנה בהשקעה מרובה). עם ביצוע הסליקה נשלחים ללקוח מיילים שהוכנו מראש, ויש מערכת זמינה לתמיכה תכנית ומקצועית לרוכשי הקורס.

הידע בקורס “נקנה” באינסוף שעות לימודים, התבוננות, עבודה בקליניקה ובסטודיו.

מיומנויות הלימוד וההופעה בוידאו זה גם לא הולך ברגל,

שלא לדבר שכדי שנגיע למצב שמישהו בכלל מתעניין בקורס הזה ויסמוך עלינו מספיק כדי לרכוש אותו אנחנו מקיימים מערכת יחסים של שנים עם קהל של קוראים ועוקבים בשלל המדיות.

ועל זה תוסיפו מיליון ואחת החלטות שהיה צריך לקבל בדרך, התמודדות עם פחדים, חששות, משברי אמון, דפיקות לב, אכילה רגשית וכל מה שכרוך בתעוזה לצאת לאור.

(ואם בשלב הזה נדמה לכם שאני מתלוננת או מתבכיינת – בבקשה קראו עד הסוף…)

אז, אולי תחשבו שבחרתי באפיק הלא נכון. אולי קורסי-און ליין זה תיק. מה עם חנות באי-ביי? תמכרי מוצרים שלא את יצרת! או בכלל השקעות! בנדל”ן או בביטקויין?

אשמח לגלות שאני טועה, אבל מהניסיון שלי מאחורי כל ערוץ רווח הושקעו לפחות אחד מהבאים: ניסיון, מחקר, מומחיות, הון, זמן, סיכון, מוניטין, מאמץ. לרוב כולם גם יחד.

אז כן, השקעת הנדל”ן שלי היא פסיבית במובן שאני לא עובדת בה באופן יומיומי, אבל את הדוקטורט של בבירוקרטיה אינסופית הרווחתי בה ביושר.

אז אולי יש חיה כזו הכנסה פסיבית, אני אישית טרם פגשתי בה, אבל השאלה המעניינת יותר בעיני היא – למה בעיני אנשים כה רבים זו פסגת השאיפות? מהיכן מגיע החלום הזה? למה הוא כל-כך קוסם לנו והאם עצרנו רגע לחשוב האם זה באמת מה שאנחנו רוצים?

אחת האשליות הנפוצות בתרבות שלנו כורכת אושר עם נוחות.

אנחנו מאמינים שאם כל צרכינו יתמלאו ללא מאמץ – סוף סוף נהיה מאושרים.

שנים חלמתי על הרגע הזה על הערסל על חוץ אקזוטי בתאילנד עם שייק טרופי ביד. והוא כשהוא הגיע הופתעתי לגלות שאני אותה אישה בודדה, עצובה וחסרת מנוח שהייתי בדירה השכורה בתל-אביב המפויחת.

בני אדם הם ישויות יצירה. נבראנו בצלמו ובדמותו של הבורא, וזה הקטע שלנו – לשחק משחקים חדשים של בריאה.

כל האנשים המאושרים שאני מכירה הם אנשים שדלוקים על מה שהם עושים, שהתמסרו ליצירה שממלאה ומרגשת אותם, שהעבודה שלהם ממלאת אותם בתחושת משמעות וסיפוק.

ליצור זה לא נוח. זה מסוכן, זה חשוף, זה רגיש. זה לעיתים מתסכל, מעייף, מורט עצבים.

אבל שם טמון האושר האמיתי, המתמשך, העמוק – בחיים של משמעות מתוך תרומה והשתתפות בחיים.

וכן, כמעט כולנו מגזימים ועובדים יותר מדי. צריך בהחלט לדעת לשלב גם זמני ערסל, מנוחה וחופשה.

ועם זאת בא לי לצעוק: זה בסדר, לגיטימי ואפילו בריא שהכסף שלנו הגיע מתוך שהשקענו את המיטב שלנו.

יש בזה אפילו משהו מכבד. הוגן. ראוי. כשהנייד מאותת לי שרכשו עוד קורס או ספר, אני יודעת שמגיע לנו כל שקל. שהושלם מעגל טוב. וזה עושה לי את החופשה!